לדפוק על דלתות משרדים זרים בשעות הערב: סיפור כואב עם מוסר השכל חשוב

לפני כמה שנים טובות זכיתי להזמין יזם מצליח ומוכר להתארח מסגרת מפגש פתוח ראשון שערכתי. (אז עוד לא קראו לזה ״מיטאפים״)

ההתרגשות לקראת האירוע היתה גדולה. 

דאגתי להזמין הרבה כיבוד (מלא חומוס, זה היה מעין קטע ״מגניב״), ישבתי טוב טוב על האג'נדה, ועבדתי קשה ע״מ שהמקום יהיה מרווח ומצוחצח.

דבר אחד לא היה באחריותי - התקשורת וההפצה של האירוע. 

״אל תדאג״ אמר/ה לי אחראי/ת התקשורת של הארגון, ״יגיעו המון משתתפים״. כן, היו דגלים אדומים בקשר לכמות המשתתפים ככל שהאירוע הלך והתקרב, אבל בכל פעם שבדקתי ה-״אל תדאג״ חזר על עצמו בביטחון גמור. 

בנוסף, לא היתה לי גישה לערוצי התקשורת של הארגון, ולי עצמי לא היו ערוצים או נוכחות ברשת, ככה שבאמת הייתי תלוי באנשים אחרים.

והנה מגיע לו הערב החגיגי - ואוי לבושה (רק מלכתוב את זה כואב לי) - הגיעו 3 אנשים, כולל הדובר המכובד עצמו. אני זוכר את עצמי מוצף בתחושה של כישלון מכף רגל ועד ראש, אבל עדיין לא מרים ידיים. 

התרוצצתי בין הקומות בבניין המשרדים, עולה ויורד במהירות, מתנשם ומתנשף, דופק על דלתות של חברות וארגונים שאני לא מכיר ומפציר בהם לבוא לאירוע שלנו. חלק מהמשרדים כבר היו חשוכים וריקים, וחלק פשוט הסתכלו עלי בבלבול וסרבו בנימוס (לא עזר שאמרתי ״בבקשה! יש מלא חומוס!״)

מאותו ערב כואב נצרבו בי כמה לקחים חשובים ביותר:

1. אחת ההשקעות הכי טובות (מתקן את עצמי - הכי קריטיות!) שכל אחד מאיתנו צריך להשקיע בהן הן יכולות התקשורת. מכישורים רכים של יכולות הביטוי והשכנוע ועד בנייה של ערוצים ופלטפורמות שמשרתות ונותנות חשיפה למסרים שלנו - ושנמצאים בשליטה שלנו!

2. בפרוייקטים שאתם אחראים עליהם תעשו לעצמכם טובה, ותהיו אתם אלו שאחראים גם על תחום התקשורת וההפצה (או לפחות מישהו שאתם מאד סומכים עליו). כל פרויקט כולל כמה וכמה היבטים שונים, תקשורת הוא מהקריטיים ביותר. 

3. כשאתם שומעים ״סמוך עליי, יהיה בסדר״ - תתחילו לדאוג ולקחת את העניינים לידיים.

אם אהבתם את הרעיון אתם מזומנים להצטרף למעל 14,600 איש מתעשיית ההייטק הישראלית שכבר נמצאים בערוץ הטלגרם שלי ומקבלים עדכונים וחדשות בנושאי מיתוג אישי, קריירה, טכנולוגיה ובינה מלאכותית, או להירשם לניוזלטר (מעל 700 רשומים) - ולקבל את המדריך המלא ליצירת חשיפה בלינקדאין ב-2025