• מורד שטרן

האיכות, הכמות והסכנה הגדולה בלשבת וללמוד כיצד עושים משהו ״על הצד הטוב ביותר״ – עוד תובנה נהדרת מהספר



ניסוי מעניין שנערך באוניברסיטת פלורידה ע״י פרופסור אמריקאי חשף ממצא מעניין מאד. בתחילת השנה חילק הפרופסור את כיתת הצילום שלו לשניים: קבוצת האיכות וקבוצת הכמות. קבוצת הכמות תדורג עפ״י כמות התמונות שתגיש בסוף הסמסטר (יותר תמונות = ציון גבוה יותר) קבוצת האיכות תידרש לשלוח תמונה אחת בלבד ותדורג עפ״י האיכות שלה בלבד.


קבוצת האיכות ישבה, למדה ודנה בתיאוריה ובמחקרים העדכניים על איך תופסים את התמונה הטובה ביותר שניתן, בעוד קבוצת הכמות לא נכנסו לתיאוריה, אלא יצאו לשטח, התנסו ופשוט צילמו כמה שיותר תמונות.


בסוף הסמסטר הפרופסור, שהניח התמונות הטובות ביותר יגיעו מהקבוצה שניצלה את הזמן ללמוד כיצד ליצור את התמונה המושלמת, הופתע לגלות שכל התמונות הטובות ביותר הגיעו מהקבוצת הכמות. זו ששלחה כמה שיותר תמונות וכלל לא עסקה בלימוד ומציאת ה״איכות״. בהמשך ישיר לכך, מזהיר קליר בספר מפני מלכודת דבש שרבים מאיתנו נופלים בה: מושיין (בתנועה) מול אקשן (צעד פרקטי).


מושיין זה החלק בו אנחנו יושבים, חוקרים, מחפשים באינטרנט, צוללים לתוך ספרים וסרטונים על כיצד להגיע לתוצאה הרצוייה בדרך הכי טובה – זו כיתת האיכות. אקשן זה לקחת צעד פרקטי ופשוט לעשות, כיתת הכמות. זה נשמע פשוט אבל יש פה סכנה אמיתית.


נוח לנו להתבצר בחלק המחקרי, ולעיתים קרובות מדי, אנחנו טועים לחשוב שככה אנחנו גם מתקדמים לקראת המטרה שלנו, אבל זה מטעה וגם שם אותנו במקום מאד חמים ומוגן.


לצפות בסרטון יוטיוב על חשיבות הריצה, ואיך לרוץ נכון יכול לתת לנו כמה רעיונות, תובנות ואולי קצת מוטיבציה, אבל זה לא תחליף לנעילת נעלי ריצה ופשוט לצאת החוצה, להזיע ולהרגיש לא נוח – ולהתקרב באופן מעשי למטרה.