בחרתי לתרגם מאמר נהדר של הסופר הפופלארי קארמין גאלו לעברית, מקווה שתהנו ותפיקו ערך מהתרגום:
---
בדוח שהוציאה לינקדאין לקראת 2019, ״The Soft Skills Companies Need Most״, נמצא כי יכולת השכנוע הינו כישרון שנמצא כאחד הכישורים שהכי חשוב לרכוש השנה (הערה שלי: במקום הראשון נקבע כי יצירתיות הוא הכישרון שנמצא במקום הראשון, ואחריו בסדר יורד: שכנוע, שיתוף פעולה, יכולת הסתגלות וניהול זמן). הדוח מסכם וטוען ש- ״חיזוק Soft Skills הוא אחת ההשקעות הטובות ביותר שאתה יכול לעשות עבור הקריירה שלך. הכישורים האלו פשוט לא יוצאים מהאופנה״.
אחרי שביצע עשרות ראיונות לספרו Five Stars, העוסק ביכולת השכנוע והנעה, הגיע קרמיין גאלו למסקנה שהגיע הזמן להפסיק ולהתייחס לדיבור מול קהל ואומנות השכנוע כ- ״סופט סקיל״ (הערה שלי: לא מצאתי דרך טובה במיוחד לתרגם לעברית את המונח Soft Skills).
זה קרה אחרי שרצה לשוחח עם יזם מצליח במיוחד על היכולת להעביר מסר באמצעות סיפור (Storytelling), יכולת שנכנסת תחת מטריית הגג של ״סופט סקילס״. היזם, מצידו, הגיב באופן הבא: ״Soft? אם יזם לא יכול לספר לי סיפור משכנע, אני לא משקיע בו. אתה קורא לזה Soft? אני קורא לזה בסיסי״.
וורן באפט, המשקיע האגדי, בוודאי יסכים לכך אחרי שאמר בעצמו: ״הדרך הקלה ביותר להשביח את הערך העצמי שלך ב- 50% ויותר מערכך העכשווי בשוק העבודה – היא לחדד את יכולות התקשורת שלך. גם בכתיבה וגם בדיבור.״ (ראו פוסט שלי בנושא: ״4+2 סיבות למה כל אחד צריך לכתוב, ואיך זה יכול לעזור לכם מאד בקריירה״)
בעולם הבנוי על רעיונות, אלו שיכולים לשכנע ולהניע אחרים, מחזיקים בידם יתרון תחרותי עצום. במטרה לקבל תמונת מצב מלאה, שוחח גאלו עם כלכלנים והיסטוריונים כגון דרירד מקלוסקי (Deirdre McCloske) מאוניברסיטת אילנוי, שיקאגו, שערכה מחקר שהצליח להוכיח כי הכישרון אליו התייחסו בעבר כיכולת שכנוע, ה- רטוריקה, היה הגורם העיקרי לצמיחת ההכנסה הלאומית בארה״ב.
מקלוסקי ניתחה 250 עיסוקים שונים בהם עסקו 140 מיליון איש בארה״ב. ויצרה מודל סטטסי שמבוסס על כמות הזמן שהושקעה בפעילויות כגון דיבור מול קהל ושכנוע בכל קטגוריית עיסוק, כשמקצועות מסוימים שכנוע והנעה לוקח חלק מוגבל מאד, לעומת מקצועות אחרים (מכבי אש לעומת מומחי יחסי ציבור, לדוגמה). המסקנה אליה הגיעה מקלוסקי – שכנוע והנעה אחראיים לרבע מכלל ההכנסות של תושבי ארה״ב, והציפייה היא שאחוז זה יגדל ל- 40% במשך העשרים שנים הבאות.
ע״מ להבין מדוע לא נכון לכנות יכולות שכנוע ודיבור מול קהל כ- Soft Skills, כדאי לחזור אחורה בזמן. בשנת 1840 כמעט 70% מכוח העבודה בארצות הברית עבדו בחוות. כיום, פחות מ- 2% מהאמריקאים עובדים בחקלאות. מתוך כלל כוח העבודה בארה״ב ירד חלקו של הייצור מ- 40% ב- 1950 לפחות מ- 20% כיום. ובמקביל לכך שההכנסה האישית מעבודה בייצור ממשיכה לצנוח, יותר ויותר רובוטים אינטליגנציה מלאכותית נכנסים לתמונה…
גאלו מדגיש כי המשימה העיקרית של העבודות שנשארו כיום, והחדשים הנותרים, היא (הערה: פה אני לא מתרגם כי זה חזק יותר באנגלית) – ״To Change Minds״.
מקלוסקי מסבירה כי שום דבר לא קורה באופן וולנטרי בתחומי החברה והכלכלה. אלא אם מישהו משנה את דעתו. התנהגות יכולה להשתנות ע״י כפייה, דעות – לא. מקלוסקי ממשיכה וטוענת כי גם במקצועות כגון פיתוח והנדסה, ערכם של המפתחים ומהנדסים שיודעים לעשות מעבר לקידוד, כלומר בעלי יכולות ״Soft Skills״ ולא רק ״Hard Skills״ – צומח באופן ניכר.
גאלו טוען שמקלוסקי צודקת, ובראיונות רבים שהוא עצמו ביצע עם אנשי עסקים צעירים בשנות ה- 20 וה- 30 לחייהם שהקריירה בנסיקה, נמצא כי הם קודמו במהירות רבה יותר מעמיתיהם בשל העובדה שידעו להעביר מצגות ומסרים באופן נכון יותר.
והנה נקודה חשובה לכך – דיבור מול קהל, שכנוע והעברת מסרים הינם יכולות שכל אחד מאיתנו יכול לתרגל, להעצים ולחזק. במשרדו של וורן באפט תלויה רק דיפלומה אחת על הקיר. הדיפלומה היא של קורס דיבור מול קהל אותו סיים בהצלחה, והוא עצמו מעיד על כך שהיא הדיפלומה הזו היא בעלת הערך הגדול ביותר עבורו. לשמוע את זה מאדם ששווה 80 מילארד דולר – זה משהו שכדאי להתייחס אליו.
לסיכום, אומר קארמין גאלו, להתייחס לדיבור מול קהל כ- “Soft Skill” מפחית מאד את הערך של היכולת הזו. דווקא בעולם המקדש מדע ומספרים, דיבור מול קהל שווה להרבה מאד תוצאות והרבה מאד כסף.