סיפור אמיתי: במסגרת תוכנית היזמות באוניברסיטת סטנפורד חולקו הסטודנטים לקבוצות. כל קבוצה קיבלה 5 דולר, שעתיים ומשימה.
המשימה? לצאת ולחזור עם סכום הכסף הגבוה ביותר. אחרי שיחזרו עם הכסף, תקבל כל קבוצה 3 דקות להצגת התהליך והדרך שעברו להשגת הרווחים.
והנה התוצאות *והאבחנות* של הקבוצות:
1. הקבוצה הראשונה ראתה בחמש דולר כלי למינוף. היא השקיעה את הכסף בקנייה ומכירה (קנייה בזול, מכירה ביוקר), ולאט לאט הגדילה באופן זניח את ההפרש בין הסכום הראשוני לסכום הסופי.
2. הקבוצה השנייה ראתה בחמש דולר סכום זניח ובחרה להתייחס לשעתיים שקיבלו כנכס שניתן למנף. הם עשו זאת ע״י הצעת שירותים לעוברי אורח. חברי הקבוצה המתינו עבור אנשים אחרים בתורים שונים ברחבי הקמפוס ומילאו אוויר בצמיגי אופניים - והצליחו לגרף סכום גבוה יותר מהקבוצה הקודמת.
3. הקבוצה השלישית והמנצחת חזרה עם סכום כסף גבוה בהרבה...
חברי הקבוצה ראו בחמש דולר אלמנט מסיח וחשבו באופן יצירתי. הם הצליחו לזהות נכס משמעותי מאד - כיתה שלמה של סטודנטים, באוניברסיטה היוקרתית ביותר, שתתכנס למצגות סיום המשימה.
כלומר: תשומת לב של קהל שבוי, איכותי וממוקד ששייך רק להם ל-3 דקות שלמות.
חברי הקבוצה ניהלו משא ומתן מהיר עם חברות באיזור שרצו לגייס סטודנטים - ופשוט מכרו את זמן מצגת הסיום שלהם במחיר גבוה במיוחד - והצליחו לגרוף את הסכום הגבוה ביותר.
---
מסקנה: אנחנו צריכים, באופן מודע, לעצור ולשים לב. לפעמים הנכסים הגדולים ביותר שעומדים לרשותינו שקופים לנו או שאנחנו לוקחים אותם כמובן מאליו. בחינה ומחשבה יצירתית יכולה לעיתים לעשות את כל ההבדל.
הסיפור הנהדר הזה מופיע בספר המומלץ ״דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים: קורס מזורז בלכידת הזדמנויות״ של טינה סליג'.