כמה שנים טובות אחורה, עבדתי בארגון שטוח ש - (רגע אחד... כבר שיתפתי בסיפור מעניין על תקרת זכוכית ששברתי בארגון הזה - ראו כאן בליקדאין). מפה לשם, אחד הדברים שהסבירו לי שם היה שיש לנו חברת יחסי ציבור ובכל יום ניתן לברר איתם מה נעשה מבחינת יח״צ עבור הארגון שלנו.
Photo by Pawel Czerwinski on Unsplash
פשוט להרים את הטלפון ולשאול: איזה תוכניות מתוכננות? איזה קשר נעשה מול עיתונאים? באילו כיווני תקשורת ותוכן חדשים אפשר להשתלב?
*כי זו אחריות שלהם.*
המשפט הזה נתקע לי בראש ועם הזמן עבר טרנספורמציה מעניינת:
1. את ״אפשר להתקשר כל יום״ -- הפכתי ל ״צריך לשאול כל יום״
2. את ״איך קידמתם את הארגון שלנו היום?״ -- שיניתי ל ״איך קדמת את העשייה שלך היום?״
3. ובמקום להתקשר לארגון חיצוני -- אני מפנה את השאלה הזו אל עצמי.
תראו, כל מה שקשור למיתוג האישי שלכם, הנוכחות המקצועית, התקדמות והרחבת מעגל הקשרים - לא יכול להגיע משום מקום, במזל או במקרה. זה חייב להיות עם הרבה מחשבה, השקעה, יצירה ועזרה לאחרים.
ולכן אחד הדברים שמאד עוזרים לי, גם (ובעיקר) כשאין מוטיבציה או כוח, זה להמשיך ולשאול את עצמי את השאלה: ״איך קדמת את העשייה שלך היום?״.
*כי זו אחריות שלי.*
זה יכול להיות השקעה של כמה דקות בתכנון, מיפוי, חשיבה על מאמרים חדשים, חיפוש מחקרים מעניינים ללמוד מהם, תוכן מקצועי טוב שאני יכול לשתף עם הקהילה שלי, חיבור מעניין עם דמות בולטת מהתעשייה, חיפוש ספר מומלץ או כל דבר אחר שמקדם נוכחות או מעמיק את הידע, ההבנה והקשרים בתעשייה.
אבל זה צריך להיעשות ע״י מישהו (שזה אני). והשאלה הזו, שאני מפנה אל עצמי יום-יום, מזכירה לי שהאחריות, היוזמה והעשייה נמצאים בידיים שלי.