״לא יודעת מה ראית, מה לא ראית. אני יצאתי בחמש״: הוא משפט שאתם צריכים להגיד לעצמכם יותר
- מורד שטרן
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 1 דקות
כל פעם שאני מפקפק בעצמי, שואל מה הטעם או חושש שמה שאני עושה ״לא יתפוס״ - אני מזכיר לעצמי: ״לא יודעת מה ראית, מה לא ראית. אני יצאתי בחמש״.
כן, מהמערכון האייקוני של עדי חבשוש בצמת מילר. רק שאני לוקח את המשפט הזה למקום קצת אחר.
לעיתים קרובות מדי אני מתלבט (כמו הרבה מאיתנו) אם לכתוב מאמר, להרים פרויקט, אפליקציה או לשתף משהו חדש.
ועולות המחשבות (ששוב, כולנו מכירים): אף אחד לא יראה את זה. זה לא יעניין אף אחד. זה לא יתפוס.
אבל אז מתנגן לי המשפט ״לא יודעת מה ראית, מה לא ראית. אני יצאתי בחמש״ - ואני מבין שלא יודע מי יראה, מי לא יראה, אם זה יצליח או ייכשל. אין לי באמת שליטה על התוצאה.
אבל דבר אחד אני כן יודע - אני יצאתי בחמש. כלומר, עשיתי את החלק שלי: כתבתי. פרסמתי. שיתפתי. בניתי. למדתי.
התוצאה לא בידיים שלי. המאמץ כן.
ובמבט לאחור, הרבה מהדברים המקצועיים הטובים שקרו לי התחילו דווקא ממשהו שהתחלתי מבלי לדעת לאן הוא יוביל, מבלי לדעת מי יראה או לא יראה.
כשהחשש עולה (והוא תמיד עולה) אני מנתק את התוצאה מהעשייה, ״לא יודעת מה ראית, מה לא ראית. אני יצאתי בחמש״ - ועושה.
העשייה עצמה היא התוצאה הטובה ביותר.
תגובות