על טעות ותפיסה מצערת שהרבה אנשים נופלים בה

בראיון שלי בכלכליסט ״האם אפשר להגיע מפוסטים בלינקדאין למשרת החלומות?״ (תשובה: לא), שתפתי איך כאב וכישלון מקצועי גם לי לשנס מותניים ללמוד, להשקיע ולהתחיל לקחת ברצינות את כל הפעילויות הקשורות ברשת קשרים, מיתוג וקהילות מקצועיות.

מלבד הכאב שכן מופיע בכתבה - יש עוד אלמנט חשוב (שלמזלי!) ישב לי אז בראש ולא מופיע בכתבה.

אחת הטעויות הגדולות היא שאנשים *מחכים לטייטל* או *להסמכה ממישהו אחר* בשביל לפעול, להתנסות או לבנות רשת קשרים.

כל עוד מדובר בדברים שקשורים לעבודה בארגון בו אנו עובדים זה מובן. אבל, ברגע שמסתכלים מחוץ לשעות העבודה יש *מגרש משחקים עצום* שאפשר ללמוד ולגדול ממנו.

הנה 2 שתי דוגמאות פרקטיות לרעיון הזה:

ב- 2016 כשהשריפות גדולות השתוללו ברחבי ישראל שמתי לב שיש בלאגן בדיווחים ולא היתה מפה אחידה של כל מוקדי האש - אז בניתי מפה כזו בעצמי. המפה גרפה מעל 700 אלף צפיות, חיל האוויר פנה אליי וביקש גישת ניהול וגופי תקשורת מישראל ומחו״ל פנו בבקשה להטמיע ולשלב אותה בדיווחים.

כך, מלבד סיוע לקהילה, זכיתי בנטוורקינג ייחודי עם בכירים בחיל האוויר, ידע טכני וניסיון עבודה מול תקשורת זרה.

מקרה נוסף היה בשיא מגיפת הקורונה בחיבור שעשיתי בין משרד הבריאות למקבלי החלטות בטלגרם (מקרה מרתק שפורסם ב- N12) - בשני המקרים לא היתה לי ״הסמכה״ או ״טייטל״ לפעול ולעשות. ראיתי שיש מקום לפעולה וסיוע, אז לקחתי יוזמה וזכיתי לעזור, להכיר אנשים חדשים ולנכס כישורים וידע חדשים.

אל תחכו - תפעלו ותגדלו.